עשרים וארבע שעות בבית מהמילואים, עם שן בינה

תשובה קצרה: כשלמישהו יש יום אחד בבית ולוח זמנים בלתי צפוי אחר כך, הטיפול הנכון הוא הטיפול הסופי, לא טיפול ביניים. פתרון זמני שדורש תור המשך שאף אחד לא יכול להתחייב אליו - הוא לא באמת תוכנית.

השיחה

אילן, בן 31, התקשר בשבע בבוקר. הוא הגיע הביתה בערב הקודם, היה אמור לחזור לבסיס למחרת אחר הצהריים, וכבר אחת עשרה יום הוא מתמודד עם כאב בשן בינה תחתונה בעזרת אדוויל שנתן לו החובש בבסיס.

הוא שאל אם נוכל לתת לו משהו חזק יותר כדי להחזיק מעמד. ביקשנו ממנו להגיע אלינו במקום זאת.

מה מצאנו

שן בינה תחתונה ימנית, בקעה חלקית, עם רירית חניכיים המכסה חצי ממנה, מודלקת ומפרישה מוגלה בלחיצה. פתיחת הפה הייתה מוגבלת מעט אך מספקת. בלוטת לימפה רגישה מתחת ללסת. ללא חום, ללא התפשטות מעבר לאזור המקומי.

פריקורוניטיס - דלקת של רירית החניכיים המכסה שן בינה שבקעה חלקית - ולפי דבריו זה היה האירוע השלישי בשנתיים.

צילום הפנורמי הראה את השן נטויה קדימה כנגד הטוחנת השנייה, ללא סיכוי ריאלי שתבקע כראוי אי פעם, וריקבון מוקדם שכבר החל להיווצר על הפאה האחורית של הטוחנת שלפניה.

ההחלטה נגעה לנסיבות לא פחות מהממצאים הקליניים.

בפרקטיקה רגילה, הגישה המקובלת היא להרגיע קודם את הזיהום החריף - שטיפה, אנטיביוטיקה אם צריך, והוצאת השן כעבור שבועיים-שלושה כשהרקמה נרגעת. הרצף הזה נוח יותר וצפוי יותר.

אבל הרצף הזה מניח שהמטופל יכול לחזור בעוד שבועיים-שלושה. הוא לא יכול היה להגיד לנו מתי יחזור הביתה בפעם הבאה. לשלוח אותו חזרה עם אנטיביוטיקה ותוכנית להוציא את השן "כשיהיה נוח" משמעו, בפועל, התלקחות נוספת בשטח עם גישה מוגבלת לטיפול, בבסיס, בלי תזונה רכה ובלי מנוחה.

אז עשינו את הכול באותו ביקור.

מה עשינו

קודם כול שטיפה, מתחת לרירית, להוצאת שאריות ומוגלה, מה שהקל מיד על הלחץ.

ואז ההוצאה, באותו הבוקר. הוצאה כירורגית עם דש קטן, הסרת מעט עצם וחיתוך השן. הוצאה דרך רקמה מזוהמת קשה יותר ולא נוחה במידה מסוימת, וקבלת הרדמה עמוקה דורשת תשומת לב רבה יותר - השתמשנו בחסימת עצב שבוצעה הרחק מהרקמה המודלקת ונבדקה ביסודיות לפני שהתחלנו.

אנטיביוטיקה, שהייתה מוצדקת כאן בשל הזיהום הפעיל בזמן הניתוח.

טיפול המשך שנבנה בהתאם לנסיבות שלו, ולא כמו למישהו שנשאר בבית: - שני סוגי משככי כאבים, עם לוח זמנים כתוב. - מספיק גזה, והוראות לעצירת דימום בלי גישה למרפאה. - כלורהקסידין ומזרק מעוקל לשטיפת השקע. - דגלים אדומים ברורים: נפיחות שמחמירה אחרי היום השלישי, קושי בבליעה, חום, או דימום שלחץ לא עוצר - כל אלה אומרים ללכת לחובש בבסיס ולפנות אם צריך. - מספר הנייד שלנו, ותעודה כתובה לחובש צבאי המתארת בדיוק מה בוצע.

גם הזהרנו אותו מפני שקע יבש, שהשיא שלו סביב היום השלישי והוא סביר הרבה יותר בנסיבות כאלה.

התוצאה

הוא התקשר ביום הרביעי לספר שהנפיחות הגיעה לשיא ביום השני ואז ירדה, ושלא היו לו בעיות רציניות.

הוא הגיע כעבור שישה שבועות לסתום את הטוחנת השנייה, שם התחיל הריקבון.

מה לעשות אם זה קורה לכם

1. ציינו כבר בשיחה הראשונה שהזמינות שלכם מוגבלת. זה משנה את תוכנית הטיפול, ובצדק.
2. אל תסכימו לתוכנית שתלויה בתור שאתם לא יכולים להבטיח שתעמדו בו.
3. בקשו הנחיות המשך בכתב וסיכום רפואי אם אתם נוסעים למקום בלי טיפול שיניים זמין.
4. קחו איתכם מספיק משככי כאבים, וקחו אותם לפי לוח זמנים ולא רק כשכואב.
5. הכירו את הדגלים האדומים ופעלו לפיהם בלי לחכות.
6. טפלו בשן בינה חוזרת לפני שהיא הופכת לדחופה. שלושה אירועים זו עדות מספיקה והותר.

בבית לזמן קצר וצריך לטפל במשהו בביקור אחד? ספרו על כך לרמת בית שמש טיפול שיניים דחוף כשאתם מתקשרים. 055-985-8845 · וואטסאפ · הרב קוק 28/1, בית שמש.

זהו סיפור קליני מייצג, המורכב ממספר מקרים. הוא משקף תמונה קלינית שאנחנו רואים דרך קבע בבית שמש וברמת בית שמש; השם והפרטים הם להמחשה בלבד ואינם של מטופל אמיתי.