החריצים היו עמוקים מדי בשביל שום מברשת שיניים

תשובה קצרה: הטוחנות הקבועות הראשונות בוקעות בגיל שש בערך עם חריצים עמוקים שסיב מברשת שיניים פשוט רחב מדי מכדי להיכנס אליהם. איטום החריצים האלה תוך שנתיים מבקיעת השן מונע חלק גדול מהעששת בגיל הילדות, ולוקח בערך עשר דקות לשן, בלי קידוח ובלי זריקה.

הפנייה

זו לא הייתה בעיה שהביאה אותם למרפאה, אלא בדיקה שגרתית לשירה, בת שבע, משיינפלד — מהסוג שבו העבודה השימושית היא מניעתית ולא טיפולית.

אמא שלה שאלה את השאלה שקבעה את אופי הביקור: הבן הגדול שלה נזקק לסתימות בטוחנות בגיל תשע, והאם אפשר לעשות משהו אחרת הפעם?

אפשר.

מה מצאנו

כל ארבע הטוחנות הקבועות הראשונות בקעו במלואן, בריאות, ללא עששת. תחת הגדלה, החריצים על משטחי הלעיסה שלהן היו עמוקים וצרים — תבנית שלעיתים מכונה "נקבוביות" ולא סתם חריצים, עם דפנות תלולות ופתח מצומצם.

זו כל הבעיה. עובי סיב מברשת שיניים הוא בערך 200 מיקרון. פתח של נקבובית עמוקה יכול להיות שבריר מזה, והחלל מתרחב מתחת לתא. פלאק ושאריות מזון נכנסים; זיפי המברשת לא. פלואוריד עוזר משמעותית על משטחים חלקים, ופחות הרבה על משטחי החריצים.

התוצאה צפויה: רוב העששת אצל ילדים ומתבגרים מתרחשת דווקא על משטחי הלעיסה האלה, לא בין השיניים ולא על המשטחים החלקים.

שני ממצאים נוספים תמכו באיטום.

תזמון. השנתיים הראשונות אחרי הבקיעה הן התקופה שבה שן שזה עתה בקעה הכי פגיעה — האמייל עדיין לא ממוינרל במלואו, והוא מתחזק עם הזמן דרך מגע עם רוק ופלואוריד. הטוחנות של שירה עברו בערך ארבעה עשר חודשים.

סיכון. ההיסטוריה של אחיה, תזונה עם נשנושים קבועים, וכתמים בחריצים בשתיים מתוך ארבע השיניים — כתמים בלי רכות, מה שמצביע על כך שהחריצים תופסים שאריות.

בדקנו גם את הטוחנות החלביות השנייה שלה, שהיו תקינות.

מה עשינו

איטמנו את כל הארבע, בביקור אחד, בערך ארבעים דקות עם ילדה בת שבע שהייתה צריכה שיסבירו לה את התהליך פעמיים.

הטכניקה חשובה יותר משזה נשמע. השן מבודדת ונשמרת יבשה — זיהום מלחות היא הסיבה העיקרית לכישלון איטום. המשטח מנוקה, נחצף בג'ל חומצי במשך כעשרים שניות ליצירת משטח מחוספס מיקרוסקופית, נשטף ומיובש שוב, והשרף זורם לתוך החריצים ואז מוקשה באור. לבסוף בודקים את הסגירה.

בלי קידוח, בלי הרדמה, שום דבר לא הוסר מהשן. ההערכה של שירה הייתה שזה "משעמם", וזו התוצאה הנכונה לביקור שיניים של ילד.

ציפוי פלואוריד באותו ביקור, ובכל חצי שנה מאז.

בדיקות מעקב כל חצי שנה עם בדיקה ספציפית של האיטומים. איטומים נסדקים ונשחקים, במיוחד בשנה הראשונה, ואיטום שאבד חלקית צריך תיקון — פער בשוליים גרוע יותר מאשר היעדר איטום כלל.

התוצאה

שני איטומים נזקקו לתיקון קטן בבדיקת השמונה עשר החודשים. כל הארבעה נשארים שלמים וללא עששת אחרי ארבע שנים.

הטוחנות הקבועות השניות שלה, שבקעו בגיל שתים עשרה, אוטמו תוך חצי שנה מהבקיעה. לא היו לה סתימות.

ההיסטוריה של אחיה היא הסיבה ששיניה של אחותו אוטמו — דרך סבירה למשפחה ללמוד משהו, גם אם לא הזולה ביותר.

מה לעשות אם זה קורה לכם

1. שאלו על איטום חריצים כשהטוחנות של גיל שש בוקעות, לא בסימן הראשון לבעיה.
2. אל תחכו למרווח בין בדיקות אם הטוחנות כבר בקעו. שנתיים הן החלון.
3. שאלו אם גם הטוחנות השנייה יאוטמו, בסביבות גיל שתים עשרה.
4. שמרו על בדיקות מעקב כל חצי שנה. איטומים צריכים בדיקה ולעיתים תיקון.
5. אל תתייחסו לאיטום כתחליף לצחצוח. הוא מגן רק על החריצים.
6. ספרו על ההיסטוריה של האחים. סיכון לעששת נוטה להצטבר במשפחות דרך תזונה והרגלים משותפים.

הטוחנות האחוריות של הילד שלכם רק בקעו? שאלו את רמת בית שמש טיפול שיניים דחוף על איטום חריצים. 055-985-8845 · וואטסאפ · הרב קוק 28/1, בית שמש

זהו סיפור קליני מייצג, המורכב ממספר מקרים. הוא משקף תמונה קלינית שאנחנו רואים דרך קבע בבית שמש וברמת בית שמש; השם והפרטים הם להמחשה בלבד ואינם של מטופל אמיתי.